אילה אלבאז

אהבה 2

ְהַשֶּׁפַע בָּא מֵהַתּוֹרָה וְלֹא מִמִּלִּים שֶׁאָמַרְתִּי 

לְנַחֵם כָּנָף שְׁבוּרָה

לַעֲשׂוֹת בָּהֶם סִפּוּר

אַתָּה מַשְׁכִּיב אֶת הַיְּלָדִים

אֲנִי יוֹצֵאת שׁוּב לָעֲבוֹדָה.

סְפָרִים, פָּנָסִים וּמַנְעוּלִים גּוֹדְשִׁים אוֹתָנוּ

אַתָּה לוֹקֵחַ מִמֶּנִּי שְּׁטָרוֹת

חוֹזֵר עָמוּס, שַׂקִּיּוֹת

קוֹנֶה לִי שׁוֹקוֹלָד

מַגִּישׁ לִי צְרוֹר יָרֹק שֶׁל חֶסֶד לְגוּפִי

אֲנִי פּוֹתַחַת אֶת דֶּלֶת הַמְּקָרֵר וּמִיָּד סוֹגֶרֶת

מְחַפֶּשֶׂת אֶת הָאוֹר הַקָּטָן

הַיֹּקֶר מַאֲמִיר, אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת שׁוּב

בֵּין הַפָּנָסִים, בֵּין הַיְּרָקוֹת הַיְּרֻקִּים

בֵּין הַסִּירִים

אֲנִי לְךָ חוֹמָה

לָאֱמֶת אֲשֶׁר אָהַבְנוּ.