בד בבד

בתערוכה זו מוצגות עבודות טקסטיל של מתנדבות פרויקט "סיפורים מבית", שנוצרו בסדרת מפגשי-אמן עם האמנית איילה לנדאו. במהלך משותף ובהתכתבות עם מקורות ההשראה של לנדאו, יצרו המתנדבות יצירות חדשות בתגובה לתהליכים שהעבירו בשטח במהלך השנה.
"סיפורים מבית" הוא פרויקט התנדבות של יוצרים בני הגיל השלישי בירושלים, המגיעים לביתם של אזרחים ותיקים הממעטים לצאת ומקיימים עמם מפגשי יצירה אישיים. השהות הממושכת בבית מצמצמת את ההזדמנויות למפגש, להשתתפות חברתית ולקשר עם הסביבה. דרך היצירה המשותפת בין המתנדבים למרותקי הבית נרקמים מפגשים אינטימיים וחבריים, המאפשרים מרחב חברתי, מעצים של ביטוי עצמי וחיבור.
תהליך העבודה עם לנדאו איפשר עיבוד עדין של חוויות, מפגש עם זיכרונות אישיים וקולקטיביים דרך חומר, מגע ועשייה איטית. היצירה בטקסטיל ושכבות מחברת לעולמות של מסורת ומלאכות יד, אבל גם מאפשרת חופש, משחקיות וגילוי אישי.
העבודה בסדנה שמה דגש על פירוק והרכבה מחדש דרך שכבות של חומרים וטקסטורות. שימוש בחומרים זמינים ופשוטים לצד מחוות אמנותיות, וחיבור אל עולם של מסורת, פולקלור, מלאכות יד וזיכרון חומרי.
באמצעות התהליך המשתתפות התחילו לפתח שפה חזותית אישית, שבה הדימוי המקורי מתרחב והופך לאובייקט טקסטילי חם, אישי וסיפורי.
בחלל התערוכה מוצגות זו לצד זו עבודות המתנדבות ועבודתיה של איילה, יוצרות ביחד מרחב חם ועוטף המכיל אלמנטיים של בית, זיכרון ומסע התבגרות נשי.

מתחת לשמיכה - איילה לנדאו

אחת הפרקטיקות המרכזיות
בעשייה של איילה לנדאו היא עבודה עם טקסטיל - לא סתם טקסטיל אלא טקסטיל משומש, ביתי, חם: מפות, סדינים, מגבות, דברים שיש להם היסטוריה אישית ואינטימית, שגוף נגע בהם.
במגע עם התערוכה "בד בבד", ב"מתחת לשמיכה" לנדאו מציגה עבודות שנוצרו בטכניקה של הנחת דימויים מבד על גבי בד, סוג של קולאז' בדים. העבודות של לנדאו בוראות עולם מיתי, בו הסמלים רוקמים סיפור על העולם ועליה. את הטכניקה החומרית ואת ההיחס שבין הדימוי האישי לסימבולי הביאה לנדאו לעבודה עם הקבוצה של "סיפורים מבית", ובכך יצרה מרחב מרתק המעלה שאלות על התנועה שבין אישי לקיומי, בדיאלוג בין עבודות שלה ובין העבודות המוצגות בתערוכה הקבוצתית.
ב"מתחת לשמיכה" אנו ממשיכים לעקוב אחרי הדמות של הג'ינג'ית, המתפקדת כסוג של אלטר אגו של לנדאו מצד אחד, וכאיזשהו ארכיטיפ של אשה יצרית מצד שני. הג'ינג'ית היא דמות שהולכת ונבראת אצל לנדאו במשך השנים, ועוברת מסע מתמשך לאורך מספר רב של גופי יצירה. המסע של הג'ינג'ית התחיל כמסע גיבורה קלאסי - במפגש עם מפלצות, שדים ועוד יצורים דמיוניים בהם היא נלחמת והם נלחמים בה. בשלב מסוים נכנס לתמונה הנחש, המקבל בתערוכה זו מקום מרכזי. אם המפלצות הן איזשהו קולקטיב שמבטא קולות פנימיים וחיצוניים, הנחש אמון על קול יותר ספציפי, עמוק וליבתי. היחסים בין הנחש ובין כלי המיטה מענינים - הפרחים המודפסים חוזרים על עצמם בסדר קבוע, אך הנחש עם איכותו המתפתלת והאורגנית משתחל בין הדברים ומערער עליהם. לבני האדם צורך לסדר ולארגן את הטבע, לקחת את העצים והפרחים ולהפוך אותם לגנים מטופחים או לארגן אותם בתוך דימויים כמו במקרה של הדפסי הטקסטיל, האדם הופך את הטבע לשימושי באמצעות ביות.
המחשבה הזו על ביות ועל שימושיות מתבטאת גם בעבודה הפיסולית שלנדאו מציגה במרכז התערוכה הקבוצתית. זהו סוג של רדימייד כלי בית, במובן שלנדאו רותמת כלים שימושיים כדי להוציא מהם פסלים. זוהי לא עבודת רדימייד קלאסית כיוון שלנדאו מכינה את הכלים לבד, אבל המהלך שהיא עושה לוקח את העקרונות השימושיים של כלי אוכל ומעצב אותם למצב שאי אפשר באמת להשתמש בהם, הם הופכים להיות פסלים. לנדאו מציינת שאחת המחשבות הראשונות שלה בעבודה היתה לעשות ואריאציה פרועה על ארוחת הערב של ג'ודי שיקגו. אצל שיקגו, כל סט מוקדש לאשה ספציפית, ואילו אצל לנדאו הכלים מבקשים לחגוג את את הנשיות באשר היא, את האלות, הארכיטיפים והסימבולים הנשיים מכל התרבויות והאסתטיקות.