דברים דחופים

חלק גדול מהעבודות שמוצגות כאן לא יועדו להיות מוצגות – חלקן נוצרו בתוך מהלכים יומניים ותיעודיים פרטיים, חלקן נגנזו בתוך תהליך העבודה, חלקן הן רק סקיצות לעבודות שאולי יווצרו בעתיד – הבחירה להציג אותן היא הבחירה להתבונן על המקומות שבהם הדיאלוג בין המציאות והאמנות מתרחש ספונטנית, ובהתאם אליו זהו אופיין של העבודות - לא מלוטשות, לא גמורות, אבל מבטאות דבר חדש.

שם התערוכה מסב את תשומת לבנו אל שאלות של סדר יום, מה דחוף עכשיו? מה לא דחוף? בניגוד למה שיכול להשתמע, התערוכה אינה עוסקת בסדר היום החברתי הגלוי, אלא דווקא מאפשרת הצצה לתהליכי העבודה האישיים של האמנים המציגים, ולסדר עדיפויות הפנימי שלהם.
זוהי הזדמנות להתבונן במשהו אינטימי: בתכנים המעסיקים את האמן המתבונן, ברגעים שבהם המציאות נוגעת בחיים ומבקשת תגובה. הדחיפות כאן אינה קשורה לאירועים חיצוניים, אלא לתחושות פרטיות שמספרות, בדרכן, גם משהו עלינו ועל הרגע שבו אנחנו חיים.