האירוע הסתיים

אמנות היא אוכל. אתה לא יכול לאכול אותה אבל היא מזינה אותך. אמנות חייבת להיות זולה וזמינה לכולם. היא צריכה להיות בכל מקום בגלל שהיא הבפנוכו של העולם.
אמנות מרגיעה כאב!
אמנות מעירה ישנים!
- מתוך מניפסט "למה אמנות זולה" של תיאטרון Bread & Puppet

אמנות של צרכים אמורה להיות אמנות שבה יומר ערך החליפין של היצירה והפעולה האמנותית בערך השימוש שלהן. זו אמנות שתיווצר, תיצרך ותופץ בקרב קהילייה חברתית מסוימת שזקוקה לה ולא בתוך העל-מערכות (הכלכלית, החברתית והפוליטית) שבה האמנות היא רק עוד סחורה אחת בשוק הסחורות.
- בתוך "אמנות של צרכים", אריאלה אזולאי

לירון בן יעקב מאגדת נשים חד-הוריות לרקוד את הדיכוי הביורוקרטי של תהליך הגירושים ; מלי משה מתעדת דיאלוגים אינטימיים עם זרים המתרחשים בזכות הזמנה להקפיץ איתה כדור בכיכר ציון; מיכאלה מור מתנסה בציור מופשט עם אחיות שכולות; אריאל ברזון יוצר פרפורמנס יהודי עם עולות מברית המועצות: כל היצירות שתראו פה הן פרי מהלכים של אמנים שבמשך שנה יצאו מהסטודיו כדי להפוך את החברה האנושית לסטודיו שלהם.

מהלכי אמן בקהילה של תנועת תרבות מביאים לקדמת הבמה אמנים המסמנים כיוונים רלוונטיים לאמנות בעת הזו.
כן - גם אנחנו נכנסנו לאירוע, אבל לא כפוליטיקאים - אלא כאמנים. העבודות המוצגות כאן עוסקות בשאלת הצורך, כיצד אמנות יכולה להזין דיאלוג עם צרכים אנושיים ואפילו לענות עליהם?
בתקופות מורכבות וקשות כמו זו, ישנה נטייה לקטלג את האמנות כצורך משני - הדובדבן שבקצפת - ולא דבר בסיסי כמו לחם. אנחנו רוצים להציע פרספקטיבה הפוכה לגמרי - לומר אמנות היא לחם. אמנות נחוצה בבתי אבות, בבתי ספר, בבתי כנסת, במרחב הציבורי, באוטובוס, בקניונים, אמנות היא לחם, אמנות היא מים, אמנות היא אוויר לנשימה, אמנות מרגיעה כאב, אמנות מעירה ישנים.